נעים לנו להכיר!
וכדי להכיר טוב יותר, רצינו לספר לכם על הפעם הראשונה שלנו... בפלייבק
הילה חבה אשכנזי
מנחה, מרצה, שחקנית ומנהלת אמנותית
הפעם הראשונה שצפיתי במופע פלייבק:
זה היה בחורף 2006, בחג החנוכה. הביאו את המופע ליישוב בו אני גרה כסוג של מופע בידור, כבר אז קלטתי שבין כל האלמנטים המצחיקים והמרגשים שעלו שם, היה מופע עם עומק, הקשבה, יצירתיות, יכולת משחק ויכולת אלתור מופלאה בזמן כל כך קצר - התאהבתי…
כמה שנים לאחר מכן כבר למדתי את התחום לעומק במשך מספר שנים ואני עדיין ממשיכה להעמיק ולחקור אותו.
'
אלינור ריימונד
שחקנית
הפעם הראשונה בה פגשתי את הפלייבק היה במופע סטודנטים בבאר שבע, אי שם ב 2007. אני זוכרת שחשבתי לעצמי – כמה אומץ צריך כדי לעלות ולאלתר על הבמה. לא היה לי מושג שכמה שנים אחרי כן, אמצא את עצמי לומדת את הכלי המופלא הזה - בתיאטרון בירושלים, ביער בטבעון ובתוך כיתה באקדמיה, ומי בכלל האמין שאתגלגל להופיע איתו על הבמה בעצמי? היכולת לתת מקום לאדם לספר את סיפורו, להקשיב לו בכל החושים ומתוך הנשמה, ולהחזיר לו אותו, עטוף בעיניים טובות ולב רגיש – עבורי זו זכות גדולה ומתנה.
מיכאל מילמן
נגן
אני בן של מורה לפסנתר ומנגן על פסנתר מגיל 5. עיקר היכולת המוזיקלית שלי מתבססת על השמיעה האבסולוטית שלי, מה שעוזר לי לקלוט במהירות שירים ולנגן כמעט כל מה שאני יכול לזמזם. אז אני לא אוהב חזרות, אבל אוהב את הריגוש שבאלתור ובנגינה אינטואיטיבית, את מציאת השירים על המקום ואת החיבור המוזיקלי עם מי שאותם אני מלווה. לכן התפקיד של נגן תאטרון פלייבק מתאים לי בול, כי זה כל הדברים האלו יחד. בתור נגן אני בא לעטוף את מה שעושים השחקנים בפסקול אינטואיטיבי, לתת את האווירה והקצב המתאימים, ולחפש את השיר שהכי מתחבר ללב הסיפור ולנגן אותו בזמן הנכון.
איילת קדמי נווה
שחקנית
הייתי בפסטיבל בודי-וויז בגבעת חביבה, מישהו אמר לי שבדיוק מתחיל מופע פלייבק ואני חייבת לראות מה זה. אז הלכתי לראשונה בחיי למופע פלייבק.
הגעתי להופעה לבד וישבתי בשורה הראשונה. היה לי סיפור קורע לב שהגעתי איתו (אהבה נכזבת) וכל פעם המנחה בחרה מישהו אחר לספר. עד שבסוף המופע נשאר זמן לסיפור אחרון. אז הרמתי יד ממש חזק ועליתי לספר את הסיפור שלי. קיבלתי שיקוף לסיפור ונפעמתי איך השחקנים הקשיבו כל כך לדברים שאמרתי וגם לדברים שלא אמרתי. זה היה קסום בעיניי. חצי שנה אחרי, נודע לי שיש קבוצת פלייבק שמחפשת שחקנים ממש קרוב לדירה שגרתי בה, אז ברור שהצטרפתי.
הדר נוימן
שחקנית
בפעם הראשונה ששיתפתי בסיפור וראיתי אותו קם לתחייה על הבמה דרך הפלייבק, זה נגע בי בצורה עמוקה כל כך שהחלטתי שאני רוצה מזה עוד. ועוד. ועוד. גם כיום אני רוצה מזה עוד, ובכל פעם שאני עולה על הבמה יש בי את המשאלה לתת את המתנה הזו גם לאחרים.
ארז שאול
שחקן
הפעם הראשונה בה ראיתי תיאטרון פלייבק היתה גם הפעם הראשונה בה שיחקתי בו.זה היה בסדנה במסגרת הלימודים. עמדנו במעגל ומיד אחרי הסבר קצר התחלנו בתרגיל בו אנחנו מציגים סיפורים של החברים שלנו. זה היה קצר, אבל לא היה צריך יותר מזה כדי שאני ארגיש שזה בדיוק מה שאני אוהב. הקשבה הדדית עמוקה, התרגשות הרגע שבו שום דבר עדיין לא ידוע, ההפתעה כשפתאום הדברים מתגלים וסיפור מופיע על הבמה, והלב הזה, שנוכח כל כך אצל כל מי שנמצא בחדר. עם השנים, הפלייבק הפך עבורי לסוג של בית. מקום לפגוש בו אנשים ולפגוש בו את עצמי. מקום של חיבורים.
שחף קליין
שחקן וזמר
בפעם הראשונה שראיתי מופע של תיאטרון פלייבק על הבמה הייתי המום. נפעמתי מהמקצועיות, מהאלתור, מהחיבור של השחקנים וזה היה פשוט וואו!
אמרתי לעצמי: "שם אני רוצה להיות, כמוהם". ואכן זה קרה והגשמתי את החלום להיות שחקן תיאטרון פלייבק.
אדווה בן שחר
שחקנית
בפעם הראשונה שראיתי מופע פלייבק היתה אי שם במהלך התואר הראשון שלי לפני יותר מ15 שניה, אני זוכרת אותי צופה מרותקת, נפעמת מהקסם שנשזר מרגע לרגע, עם הומור, רגישות וחיבור עמוק בין החשקנים ובינם לבין הקהל.
איזו זכות גדולה להיות חלק מעולם הפלייבק, עולם שמעניק חוויה של הקשבה, ניראות, ביטוי, חיבור אנושי עם צחוק, רגש ונתינה מעומק הלב.
שאולי כהן
שחקן
תמיד אהבתי תיאטרון, אבל כשהצטרפתי לפני כמה שנים לקבוצת פלייבק הרגשתי שמצאתי את המקום הנכון, המרגש והמעצים עבורי.
זכורה לי במיוחד הופעה באחד הקיבוצים בגליל, במסגרתה אחד הצופים שיתף בסיפור אישי מורכב שנגע לשירות הצבאי שלו ברצועת עזה.
עשינו שיקוף בתבנית "story teller" שבה למעשה הצגתי את הסיפור על הבמה, בשילוב בין מונולוגים לבין משחק אימפרוביזציה עם חברי לקבוצה במגוון סצנות שהיו שזורות בסיפור. הזדהיתי מאוד עם הסיפור ועם המספר, עם הרגשות והתחושות שעלו. הרגשתי שאני חי את הסיפור על הבמה. זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית, עבורי, עבור הקבוצה, עבור הקהל ובעיקר עבור המספר. חוויה שהשאירה אותי עם ההוקרה והפליאה העמוקה שאני חש לאיכויות הריפוי והחיבור שהפלייבק מביא.
מרגיש שבפלייבק מצאתי מקום אותנטי ועמוק של ביטוי עצמי על הבמה, מקום של קבוצה ותמיכה, מקום של נתינה.
ראומי אגמור
שחקן
הפעם הראשונה שניפגשתי עם עולם הפליבק היה כשהצטרפתי לחוג פליבק. חיפשתי מקום לחיבור וביטוי אישי. לא היה לי מושג למה אני בא. מאז אני מתאהב כל פעם מחדש, אם זה במפגש או במופע. כשחקן או כצופה. הפלא הזה שנמצא במרחב שבין הקהל לבין השחקנים לבין המספר מתגלה כל פעם מחדש ומפעים את הלב. אני מרגיש שדרך הפליבק אני זוכה לגעת באופן מיטיב בחוויות של אנשים אחרים.